גזר דין בתיק ת"פ 12592-06-11

הנאשמים הם צעירים כבני 20-21 שנים. בלילה שבין 27.11.09  ל- 28.11.09 הגיעו הנאשמים ביחד עם שלושה מחבריהם למועדון לילה בתל אביב. סמוך לשעה 04:30 הבחינו שני המתלוננים (אף הם צעירים בני אותה שכבת גיל)  בכך שרכבם שהוחנה לא רחוק מן המועדון נפרץ, שימשתו נופצה, דלתותיו ודלת תא המטען נפתחו. המתלוננים פנו אל הנאשם שי שושן  שעמד סמוך למכונית שנפרצה וביקשו  לברר עמו האם יש לו מעורבות בדבר. אחד מחבריו של שושן הזעיק את הנאשם אושר שליוק וקבוצת החברים שנלוו אליו.

הקבוצה שעמה נמנו הנאשמים התגודדה סביב המתלוננים; מי מן הנמנים עמה החזיק אלת מתכת מתקפלת ובאמצעותה הכה בעוצמה בגג המכונית שנפרצה; מי מן המתגודדים חבט חבטת אגרוף בפניו של אחד המתלוננים ומי מן המתגודדים דרש בתקיפות ובאיומים מן המתלוננים למסור את כספם ואת כל תכולת הכיסים שלהם.

הנאשמים והנלווים להם שדדו מן המתלוננים 150 ש"ח כרטיס אשראי ותעודת חוגר. השודדים עקרו מן הרכב הפרוץ רמקול (בשווי 3,600 ש"ח) ונטלו אותו עמם ונמלטו מן המקום.

הנאשמים נותנים את הדין, לפי הודאתם, בעבירה של שוד מזוין בנסיבות מחמירות (ריבוי מבצעים)  לפי סעיף 402 (ב)) לחוק העונשין. התביעה הגדירה את חלקו של כל אחד משני הנאשמים כך:

שליוק  " שדד בצוותא חדא עם אחרים בנסיבות מחמירות את המתלוננים כאשר עמד במקום סמוך וחיזק בנוכחותו את האחרים וגנב את הרמקול מרכבם של המתלוננים....

שושן " שדד ביחד עם אחרים בנסיבות מחמירות את המתלוננים כאשר עמד במקום סמוך וחיזק בנוכחותו  את האחרים"

התובעת ביקשה שארשיע את הנאשמים בדין ואגזור את עונשם למאסר לנשיאה בעבודת שירות.  משך המאסר הושאר לשיקול דעתי. הבקשה נומקה בעיקר בצורך להעניש בעונש ההולם את חומרתה היחסית של העברה. מדובר בעברת שוד בחבורה שביצעה חבורת צעירים הוללים שהתנהגו כבריונים כלפי המתלוננים שהיו נחותים מהם במספר ולא יכלו להשיב מלחמה שערה. התופעה העבריינית רווחת ויש לעקור אותה מן השורש. חד פעמיות המעשה, עברם הנקי של הנאשמים והתחזית החיובית של שרות המבחן יכולים לשמש רק ההחלטה להימנע מכליאת הנאשמים מאחורי סורג ובריח.

מתסקיר שרות המבחן עולה שאושר שליוק נעדר עבר פלילי, גדל במשפחה נורמטיבית וככל הנראה גם מבוססת מבחינה כלכלית. הנאשם בוגר 12 שנות לימוד, שירת בצבא (שוחרר לאחר שנה וחצי בעקבות תאונת דרכים) למד והוכשר להיות יועץ נדל"ן והוא מבקש להשתלב בעסקי אביו. הוא נטל אחריות מלאה למעשיו אך התקשה לתת להם הסבר. הוא הביע באופן נחרץ את החלטתו שלא לשוב ולבבצע עברות.  השירות רואה בהתרחשות מהלך חד פעמי החורג מדרך התנהלותו הרגילה של הנאשם. שירות המבחןסבור שאין צורך להרשיעו בדין וכי עבודה בשירות הציבור בתוספת פיצוי למתלוננים תהיה בת תועלת רבה לנאשם זה.

תסקיר שחירות המבחן מגלה כי הנאשם שי שושן גדל ברקע כלכלי - חברתי נמוך יחסית. לדבר הייתה השפעה על הצורך שיפסיק לימודיו וישתלב בגיל צעיר במעגל העבודה. לנאשם אין עבר פלילי. הוא שירת בצה"ל ולאחר שחרורו השתלב בעבודה כנציג מכירות בסלקום. הנאשם נוטל אחריות למעשיו והביע חרטה מלאה. השירות ואה בהתנהגותו משום מהלך חריג לגביו והוא מניח כי אין צורך בהרשעתו וכי די בעבודה לתועלת הציבור כדי לנתב אותו לדרך תקינה.

הסנגורים ביקשו לאמץ את המלצת שירות המבחן, להימנע מהרשעת הנאשמים ולהסתפק בחיובם בעבודה לתועלת הציבור. הם הדגישו את חלקם המופחת היחסי של הנאשמים בעבירה דנן ויינו כי הנאשם העיקרי טרם נתו את הדין (כתב האישום יוגש בהקדם).

בחנתי את הנסיבות ואת סוגיית העונש גם בהתאם לקווים המנחים שבחוק הבניית שיקול הדעת בענישה שנכנס לתוקף מעשי בימים אלה.

בראשונה שקלתי את המלצת שירות המבחן להימנע מהרשעת הנאשמים. אכן מדובר בהתרחשות פלילית יחידה שאינם מאפיינת את אורחות ההתנהגות של הנאשמים. יש יסוד להנחה שהם לא ישובו עוד לבצע עברות. אולם גם התבוננות במעשה העברה כמהלך עברייני בודד תגלה שמדובר בסטייה מכוונת, בוטה ומכוערת משורת הדין. הנאשמים היו שותפים לעבירת שוד שלא היה לה תכלית זולת מעשה העבירה עצמו. לא שוד פרי מצוקה כלכלית, לא תוצאה של התמכרות מנוולת ולא מעשה תגובה להתגרות. שוד כדי לפגוע, שלא לומר להתעלל (לפחות נפשית),  בזולת ולהזיק לרכושו והכל לשם הנאה מעצם העברה.

מעשה העברה הזה הוא ביטוי לתופעה רווחת אצל צעירים הוללים. אל כן לא ניתן שלא לטבוע בנאשמים את קלונה של הרשעה בפלילים.

בעניין גזר הדין החלטתי לנטות לצד הקולא.  טעמיי נשענים על: (1) רקעם ועברם של הנאשמים והתצפית החיובית לעתיד ביחס אליהם; (2) השוד בוצע לפני כשלוש שנים. הנאשמים מתפקדים כהלכה מאז השוד כמו גם לפניו. ענישה שתוציא אותם ממעגל הפעילות האזרחית התקינה כדי לבצע  מאסר בעבודת שירות ספק תשרת כהלכה תכלית  מתכליות הענישה; (3) אין להתעלם מן ההיבטים המחמירים שבשוד (ראו שוב למעלה מכאן) אך ראוי לציין שרמת האלימות שננקטה בו נמוכה ושהנאשמים לא נטלו חלק פיזי במהלך האלים (הם כמובן אחראים לעבירה מכוח דיני השותפות הפלילית, אך העובדה ש"עמדו מן הצד" מקהה משהו מן הרשעות הטבועה שבהתנהגותם); (4) ניתן לצקת תוכן בעקרון ההלימה על ידי אמצעי ענישה פרט למאסר וסנקציה כספית שתכלול פיצוי משמעותי למתלוננים.

ראוי לציין שהנאשמים הוחזקו כשבועיים במעצר. היה בכך כדי ללמד אותם לקח מסוים.

אני דן את כל אחד משני הנאשמים לעונש כדלקמן:

א)         18 חודשי מאסר  על תנאי לשלוש שנים והתנאי הוא שלא יעברו עבירה שיש בה יסוד של אלימות שהיא עוון לפחות  או עברה כנגד רכוש שהיא עוון לפחות.

ב)         קנס בסך 1000 ש"ח  או חודש מאסר תמורתו.

ג)          280 שעות שירות לתועלת הציבור לפי תוכנית שתגובש בידי שירות המבחן ותובא לאישור בית המשפט עד 1.8.12